החלטה בתיק ת"א 25669-07-12

במסגרת התביעה האזרחית שבכותרת, עתר המבקש, הוא התובע, למתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב 1, באמצעות המשיב 2, לנקוט הליכי פינוי והוצאת המבקש מדירת מגוריו (להלן: "הדירה").

הבקשה:

המבקש נשוי למשיבה 3, אשר לטענתו אף היא מתנגדת לפינוי. בזמנו, כך טוען הוא, התקיים נתק בינו לבין המשיבה 3, ועל כן לא ידע על ההליכים לפירוק השיתוף בדירה.

המבקש טוען כי הוא אדם מבוגר, במצב בריאות קשה, וכי אין מקום לפנותו מדירת המגורים היחידה שלו.

המבקש טוען כי לא ידע על ההליכים המשפטיים אשר ננקטו לאורך שנים, ומכוחם הוצא נגדו צו פינוי, למשל ת"א 69920-06. המבקש טוען עוד כי כל פסק דין שניתן בפשרה במעורבות של המשיבים 1 ו-2 אינו מחייב אותו. לטענתו, לא פעל בשיהוי ובשנת 2011, כאשר נודעה לו הבקשה לפינוי, הוא פנה מיידית על מנת לבטל את רוע הגזרה.

 המשיבה 3 מתגוררת באגף נפרד של הדירה, ולגרסתו של המבקש הוא שמע מפיה אך לאחרונה, כי פסק הדין שבפשרה בא לעולם תוך ניצול מצוקתה וחולשתה הנפשית.

המבקש סבור כי פסק הדין פגום ובטל מיסודו, ועל כן אין לאחוז בו כדי לגרום לו אובדן של קורת הגג היחידה בה הוא מתגורר 40 שנה.

המבקש טוען כי יש להגן על זכויותיו הקנייניות על דרך של מתן צו מניעה, שיסייע בשמירה על המצב הקיים ויעצור את הפינוי.

מאזן הנוחיות, מחייב לדידו, להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה שיפוטית חלוטה בנוגע לפסק הדין של ערעור.

המבקש צירף תצהיר קצר של רעייתו לבקשה האמורה, ותצהיר מפורט שלו.

התגובה:

המשיבים טענו כי אין ממש בקשה, וכי המבקש אוחז בדרך הנוכחית לאחר שתביעות קודמות שלו במגוון של ערכאות, באותו עניין, נדחו על הסף.

המשיבים הפנו לפסק דינה של כב' השופטת שושנה אלמגור בת"א 8804-08-11, בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיום 3.7.12. כב' השופטת אלמגור דנה בבקשת הנתבעים, המשיבים דכאן, לסלק על הסף תביעה שהגיש התובע נגדם. התביעה בבית המשפט המחוזי הנכבד הוגשה בחודש אוגוסט 2011, ובד בבד עמה, כך כותבת כב' השופטת אלמגור בפסקה 1 של פסק הדין, "הגיש המשיב בקשה בהולה לעיכוב מימושן של זכויותיו בבית ופינויו ממנו".

 בקשה זו נקבעה לדיון בפגרה, ונדחתה בהחלטת כב' השופט המחוזי מגן-אלטוביה מיום 10.8.11. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה ביום 11.6.12 על ידי כבוד הנשיא גרוניס. בקשה לעיון נוסף נדחתה אף היא בהחלטת כבוד הנשיא גרוניס מיום 4.7.12.

הנה כי כן, טוענים המשיבים כי הנושא אותו מעלה המבקש בתביעה ובבקשה הנוכחית, כבר נדון והוכרע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ואף אושר בהחלטת נשיא בית המשפט העליון.

עוד מציינים המשיבים בתגובתם, כי המבקש נהג בחוסר תום לב כאשר לא אזכר כלל בפנייתו את קיומם של ההליכים בבית המשפט המחוזי הנכבד, בת"א 8804-08-11. כמו כן, סבורים הם כי היה על המבקש ליידע את בית המשפט, מבעוד מועד, בכך שבקשה דומה לעיכוב הליכים נדחתה על ידי כב' השופט מגן-אלטוביה, וכי ההחלטה דנן אושררה על ידי הנשיא גרוניס בבית המשפט העליון.

לשיטתם, לכל אחת ואחת מטענות המבקש ניתן מענה על ידי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כב' השופטת אלמגור, ועל כן אין עוד מקום להמשך ההליכים בתביעה דכאן, וודאי שאין מקום למתן צו מניעה ועיכוב ביצוע.

המשיבים מוסיפים כי כל הערכאות דחו, פעם אחר פעם, את עתירות המבקש לעיכוב ההליכים, לא רק בבית המשפט העליון אלא אפילו על ידי רשמי ההוצל"פ ובית המשפט השלום. הם צירפו לתגובתם את החלטות רשם ההוצאה לפועל מתאריכים 2.6.11, 17.6.11, 30.6.11, 27.7.11. עוד צירפו המשיבים אסמכתא לכך שעתירת המבקש להצהיר על בטלות פסק הדין שאישר את הסכם פירוק השיתוף, ותביעה להורות על ביטול אותו פסק דין, נמחקה בהמלצת כב' שופט השלום עודד מאור במסגרת ת"א 16354-06-11.

המשיבים גורסים עוד, כי טענות המבקש נבחנו עד תום בכל הערכאות ונדחו, אין מקום לסיבוב חוזר במסגרת ההליך הנוכחי. הם עותרים לאפשר להם המשך הליכי פינוי.